הילדות הינה תקופה מיוחדת בחייו של האדם, בעלת מאפיינים ייחודיים שלרובנו המבוגרים לא נותר הרבה אלא להביט עליה בנוסטלגיה.

בילדות הכל פתוח והכל אפשרי - להיות מדען או אסטרונאוט, להיות תינוק קטן או האדם החזק ביותר בעולם.

הילד מרגיש את עצמו כחלק בלתי נפרד מהעולם ומגיע אל העולם בזרועות פתוחות. מתוך ההתמסרות הזאת הוא מבקש ללמוד את העולם דרך התנסות ומשחק.

הילדות היא התקופה שבה הילד חוקר את העולם באמצעות החושים: ריח הבישולים של אמא, האוכל הטעים, הפירות העסיסיים, הסיפורים שאבא מספר לי.

הילדות היא תקופה בה חוקרים את העולם ואת העצמי דרך המשחק בחול ומעקב אחר שיירת הנמלים, דרך טיפוס על עץ החרוב בחצר של סבא, דרך ריצות, קפיצות, ציור ואפיית עוגות.

תפיסה זו של הילדות עומדת במרכז גישתנו החינוכית: הילדות איננה תקופת מעבר בדרך לבגרות, אלא תקופה מיוחדת ומשמעותית בחייו של אדם.

דווקא בימינו, כשהעולם הולך ומתקדם כל כך מהר והילדות יחד איתו הולכת ומואצת, אנו חושבים שכל כך חשוב ליצור לילדים מרחב שתואם את קצב הילדות, מרחב שבו אפשר פשוט להיות ילדים.

החינוך שלנו והגנים שלנו מעוצבים כך שיספקו לילד את המרחב להביא את עצמו מתוך חופש ושמחה.

תפקידינו, המבוגרים, הוא ליצור את המעטפת התומכת, הבריאה והבטוחה לילד על מנת שיוכל להביא ולבטא את עצמו.

את הגנים שלנו אנו רואים כהרחבה של הבית - מקום של חום, אהבה וחיבוק, סיפורים, שירים ובישולים, יצירה ומשחק וגם גבולות והכוונה.

מתוך תפיסה הוליסטית זאת, אנו רואים את גן הילדים כקהילה מורחבת הכוללת את הילדים, האחים וההורים וכמובן הגננות והגננים.

​

​